פרשת תולדות: יעקב ועשו – התנגשות של זהויות
חשוון תשע”ה, נובמבר 2014
חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד – לפרשת תולדות
למרות הפצע הפעור בין עשו ליעקב, גורלותיהם נשארים קשורים וכרוכים זה בזה, וכל ניסיון ליצור חיץ בלתי עביר בין השניים נידון לאורך זמן לכישלון
סיפור יחסיהם הנפתלים של עשו ויעקב, המאבק הקשה והכואב על הבכורה והברכה, מתחיל בשבוע בו אירועי ההסתה והאלימות בארץ בין יהודים לערבים מגיע לשיא מצמרר.
הביטויים הנקשרים עם יצחק ועשו, כאשר שניהם מגלים את דבר התרמית של יעקב וגניבת הברכה, יפים לעת הזו: חרדה גדולה, צעקה גדולה ומרה ובכי חסר מעצורים.
בהמשך למאיר שלו שמציע בספרו ‘ראשית’ מבט על ‘פעמים ראשונות בתנ”ך’, חרדתו של יצחק, כאשר הוא מבין את גודל התרמית וגודל הכאב שנגרם לעשו, היא החרדה הראשונה בתורה. הסופר המקראי שידוע בחסכנותו המופלגת במילים ותיאורים, יוצא מגדרו לתאר את חרדתו של יצחק ומקדיש לה חמש מילים: “וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד”, וכדי להוסיף עליה באה תגובתו של עשו, הבן המרומה, הפגוע, וצעקתו מהדהדת את חרדתו של יצחק: וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד”.
הצעקה של עשו איננה הראשונה בתורה, השתיים הקודמות לה נקשרות בשני אירועים קשים במיוחד: רצח הבל והפיכת סדום. והנה באה צעקתו של עשו ומחרישה את הצעקות ההן, את דמי הבל הצועקים מן האדמה ואת צעקת העשוקים של סדום, כי הצעקה הנשמעת הפעם היא גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד.
בהמשך, כאשר נוכח עשו כי רק שאריות של ברכה נותרו באמתחתו של אביו, יצחק, הוא פורץ בבכי. בכיו הוא הבכי השני בתורה, קדם לו בכייה של הגר, האישה המגורשת, על גורל בנה ישמעאל, גם הוא הבן שלא נבחר. כמו הגר גם עשו איננו בוכה סתם אלא נושא את קולו בבכי: ” וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ”. הברכה שמעתיר עליו יצחק ברגעים אלה לא מעניקה לו נחמה ולא משככת את כאבו, כאב שהופך
למשטמה: “וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב” ולרגשי נקם: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:
גם בשיא הזעם עשו זוכר ומזכיר: אחי.
גם לנו חשוב לזכור שהשניים התרוצצו יחד בבטנה של רבקה, שבתשובה לדרישתה באלוהים נאמר לה מפורשות: “שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ”.
גם לנו חשוב לזכור בימים אלה כי גורלות שני העמים קשורים וכרוכים זה בזה, והמאמץ ליצור חיץ בלתי עביר בין השניים (אם באמצעים פיסיים, טכנולוגיים, חוקיים, צבאיים ואחרים) לא יצלח לאורך זמן את מבחן המציאות.