 מחנה בני ישראל, ציור קיר בביה”כ בדורא אירופוס |
תורה ודרך ארץ – דברים לפרשת ‘במדבר’ ספר במדבר, המספר על מסעות בני ישראל, אינו פותח ביציאה לדרך אלא דווקא במפקד – מיהם השבטים, מה גודלם וכיצד הם מתארגנים במחנה. מחנה בני ישראל מתייחד בכך שליבו של המחנה הוא אוהל מועד, מקור הקדושה, מקום המפגש בין אדם ואלוהיו. השאלה שפרשה זו מזמינה אותנו לשאול בשבת ‘דרך ארץ’, הקודמת למתן תורה: כיצד בונים קהילה, כיצד מארגנים חיים, שבמרכזם הקדושה, המפגש הבלתי אמצעי בין אדם לבין המסתורין שהתורה קוראת לו ‘אלוהים’. |
 כרטיסי ברכה תנ”כיים, |
עבודת עבודה ועבודת משא– דברים לפרשת נשאכחלק מן המפקד של בני ישראל לפני יציאתם למסע הממושך אחרי חנוכת המשכן מפרטת פרשת ‘נשא’ את התפקידים השונים שממלאים בני משפחת לוי והכוהנים. מגוון האופנים בהם מתייחסת התורה לעבודת הכוהנים והלווים מעלה את השאלה כיצד אנו מתייחסים למשימות המוטלות עלינו: האם אנו נוטים ‘לשאת משא’ ו’לעבוד עבודה’ או שאנחנו פועלים מתוך מידה של הכרה ובחירה ולכן ‘עושים מלאכה’ ו’משרתים בקודש’. |
 המנורה, פסיפס בית הכנסת בציפורי |
קול אישה – דברים לפרשת ‘בְּהַעֲלֹתְךָ’העיסוק של פרשת ‘בְּהַעֲלֹתְךָ’ במשימה המוטלת על אהרון, להעלות את האור במנורת הזהב במשכן מלמדת אותנו על גישות שונות של אהרון ומשה למלאכת הקודש. משה פועל מתוך תשוקה ולהט, שמביאים גם להתלהבות ולכריזמה וגם להתפרצויות של זעם. היסוד הפועל בו בעיקר הוא יסוד האש. אהרון לעומתו פועל באיטיות, בסבלנות, באופן קבוע, עקבי ומדוד. היסוד המאפיין אותו הוא יסוד האדמה. לתוך הצמד הזה מתגנבת מרים הנביאה שמהמעט שאנו לומדים עליה היא יסוד המים, היסוד הזורם, החיוני, הרענן, המפכה – יסוד החיים וההתחדשות, שבלעדיו אי אפשר. |
 |
“יָכוֹל נוּכַל לָהּ” – דברים לפרשת שלח-לךסיפור נשיאי המטות הנשלחים לראות את הארץ מעלה תהיות ומחשבות על ראייה. כאשר משה מבקש מן השליחים הנשואים לראות את הארץ הוא מבקש מהם בעצם להעריך את טיבה ואת טובה של הארץ, את הפוטנציאל הטמון בה. הוא מבקש מהם לראות את המציאות המסתתרת מאחורי הכותרות הראשיות בעיתון ומאחורי מראה העיניים המתעתע. אך רובם, עשרה מתוך השנים-עשר, בוחרים ללכת אחרי מראה העיניים ולהיכנע לפחד ולרתיעה מן השונה והבלתי מוכר. חוסר יכולתם לראות את החזון, את הפוטנציאל, מכשיל את העם ומרפה את ידיו לקראת האתגרים העומדים בפניו. |
 מתן הקטורת, אהובה קליין |
פי הארץ – מחשבה לפרשת קרח הפנייה האמיצה של משה ואהרון לאלוהים בתגובה לחטאם של קורח ועדתו: ‘האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף?’ מזכירה את אברהם במיקוח על הפיכת סדום. משה ואהרון מבקשים מאלוהים להגיב באופן ענייני ומדוד, לא להיסחף, לא להאשים ציבור שלם בחטא של בודדים, לשמור על פרופורציות ולא לתת לצדקנות וקנאות ללבות את היצרים. משה ואהרון מבקשים מאלוהים תגובה מידתית. התגובה לחוסר הנכונות של קורח, דתן ואבירם להיכנס לדו-שיח מסתיימת בארץ שפותחת את פיה לבלוע אותם. האילמות וההימנעות משיח מובילה לאלימות.תמוז תש”ע, יוני 2010 |
 נחש הנחושת על הר נבו |
‘מַה לְמַעְלָה? מַה לְמָטָּה? – דברים לפרשת חֻקַּתכאשר אלוהים מצווה על משה לקחת את המטה ולדבר לסלע על מנת להוציא ממנו מים, אלוהים למעשה מצפה שמשה ייכשל ויכה את הסלע. בתפיסת אלוהים לא נכון יהיה שמשה, שהיה המנהיג המובהק של יציאת מצרים והמסע במדבר, יסיים את חייו במלחמה על ארץ כנען ובשגרת החיים שתבוא אחריה. משה נופל כאן בפרשת ‘מי המריבה’ על מנת לסיים את חייו בעלייה להר נבו, ערב הכניסה לארץ.בבת עין, תמוז תשע”ב |
 בלעם והאתון פוגשים במלאך,.מתוך כתב יד משנת 1450, מוזיאון מרמנו בהאג |
‘נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם’ – דברים לפרשת בלקהסיפור היוצא דופן של הנביא המואבי בלעם, הנקרא על ידי מלך מואב לקלל את ישראל, מלמד אותנו משהו חשוב על ברכה: משמעות הברכה היא הכרה בייחודו של האדם או הקבוצה אליה מופנית הברכה, וכן ראייה של הפוטנציאל הטמון בהם. על מנת לסגל לעצמו ראייה צלולה נדרש המברך להגיע ממקום של ענווה ושקיפות.תמוז תשע”א, יולי 2011 |
 מנשה קדישמן, עדר כבשים בנוף |
פרשת פנחס – כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶהרגע לפני תום המסע, כאשר מחלחלת במשה ההכרה שאלוהים לא יענה לבקשותיו להתיר לו להיכנס לארץ המובטחת, משה כבר חושב על היום שאחרי, על המנהיג שיבוא אחריו. ההגדרה שהוא מציע לתפקידו של המנהיג עשויה לשמש השראה לחשיבה שלנו על מנהיגות גם היום, וממנה גוזר ‘האש קודש’ מחשבה שלו על אחריות ואמונה של כל אדם בפני עצמו. |
 קערת השבעה ישראלית כתובה ארמית-יהודית, מאה 6 לפנה”ס, אוסף פרטי |
נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי– דברים לפרשת מטותפרשת מטות עוסקת, בנדרים ואיסורים שאדם לוקח על עצמו ובדרכים להתרת הנדר.במציאות חברתית הדוקה, שבה האדם, ובפרט האישה, חיים במערכת מחושקת של כללים ומגבלות, התורה נחלצת למצוא דרכים להתיר מחויבויות שהנסיבות לא מאפשרות לקיימן. במציאות החיים החופשית יותר שבה אנו פועלים, האם יש טעם לנסות ולקחת על עצמנו מבחירה מודעת, מגבלות ומחויבויות שקשורות לשימוש מודע במשאב היקר ביותר שעומד לרשותנו – הזמן? |
 |
צעד אחד ואלף מילין – דבר תורה לפרשת ‘מַסְעֵי’ארבעים ושתים פסוקים מקדישה התורה בפתח פרשת מסעי למנות את התחנות השונות במסעיהם של בני ישראל במדבר עד הגיעם לערבות מואב על ירדן יריחו. הפרשנים שנדרשו לשאלה לסיבת הפירוט נקטו בשתי גישות: אם כדי לספר להם (בעקיפין וברמז) על חטאיהם בכל אחת מן התחנות, או כדי לפרט את חסדיו של אלוהים לאורך הדרך. הפרשן האיטלקי ספורנו מציע הסבר שונה: סיפור מסע התלאות במדבר בא כדי לספר על החסד שעשו בני ישראל עם אלוהים, שהלכו אחריו במדבר בארץ לא זרועה, כדברי הנביא ירמיהו. הקושי במסע, על פי ספורנו, נובע מכך שיצאו לדרך בלי לדעת איך יתגלגל המסע, מהם האתגרים שיפגשו בדרך ולאן יגיעו.תמוז תשס”ו, בבת עין |
