 כרטיסי ברכה תנ”כיים, |
כחלק מן המפקד של בני ישראל לפני יציאתם למסע הממושך אחרי חנוכת המשכן מפרטת פרשת ‘נשא’ את התפקידים השונים שממלאים בני משפחת לוי והכוהנים. מגוון האופנים בהם מתייחסת התורה לעבודת הכוהנים והלווים מעלה את השאלה כיצד אנו מתייחסים למשימות המוטלות עלינו: האם אנו נוטים ‘לשאת משא’ ו’לעבוד עבודה’ או שאנחנו פועלים מתוך מידה של הכרה ובחירה ולכן ‘עושים מלאכה’ ו’משרתים בקודש’.בבת עין, סיוון תש”ע, מאי 2010 |
בפתיחת הפרשה – המשך המִפקד הפותח את ספר במדבר וחלוקת התפקידים בתוך משפחות בני לוי: משפחות קהת, גרשון ומררי, בנשיאת המשכן וכליו. בחתימת הפרשה: מתנות הנשיאים לחנוכת המשכן- נשיא ונשיא ומתנתו.
בתוֶוך מצוות העוסקות בטומאה וטהרה: שילוח טמא מהמחנה, מצוות המועל מעל בה’, דיני האישה הסוטה והנזיר וכן נוסח ברכת הכהנים.
נראה שהחוט המקשר בציווים המופיעים במרכז הפרשה הוא בדיקת הסטיות האפשריות מעבודת השם הרצויה: טומאה ומעילה, קנאות או נזירות – הפעולות העלולות להרחיק את האיש או האישה מעבודת השם האמיתית. כולנו מוזמנים לשאול את עצמנו בכנות: האם עבודתנו היא אכן לשם שמים או שהיא נגועה במניעים זרים?
בכלל ביחסי קרבה (ובכלל זה לאלוהים) עלינו לבדוק את עצמנו האם אנחנו באמת שומרים על המידה הנכונה: מתי האהבה והקרבה גולשים מצד אחד לסטייה, ומצד אחר – לקנאה.
האמת העולה מן הכללים והתקנות עליהם אנחנו לומדים בפרשת ‘נשא’ היא שסטייה או טומאה עלולים לארוב לנו גם בעשייה שלוחת רסן המביאה לטומאה, אבל גם בריסון מופרז של יצרינו, המביאה למצב של להיטות יתר, צדקנות, קנאות.
בין שאר המרכיבים מזמנת לנו הפרשה שורה של התייחסויות לעבודת הקודש במשכן.
שורה של פעלים מתייחסת לעבודת הלוויים והכוהנים במשכן:
לצבוא צבא
לשאת משא (עבודת משא) – נשיאי העדה / המטות – אלה הנושאים בעול? (‘נשואי פנים’)
לעבוד עבודה (עבודת עבודה)
לפקוד פקודים
לעשות מלאכה
לשרת בקודש
כולם הם סוגים של עבודה. אולי אפילו מדובר באותן פעולות, שיש להן כינויים שונים – לא על פי הפעולה אלא על פי משמעותה. אולי מאחורי השימוש במילים השונות חבוי גם מגוון גישות לפעולה הנדרשת, ובולט לאוזן ההבדל, לדוגמה, בין ‘לצבוא צבא’ ו’לעבוד עבודה’ לעומת: ‘ לשרת בקודש’.
עבודה נגזרת מלשון ‘עבד’. משתקפת בה התחושה של הכרח הגובל בעבדות.
‘מלאכה’ לעומת זאת משקפת מלכות: מלך בוחר במלאכה שהוא חפץ לעשות, שלא כעבד המחוייב לעשותה.
ובאשר להבדל שבין לעבוד עבודה לעומת לשאת משא.
לשאת משא מופיע בפרשתנו קודם כל כפשוטו: משפחות הלוויים נושאות כל אחת מהן משא מקודש: כל אחת מהן מופקדת על אביזרים וחלקים שונים במשכן ובבוא יום היציאה למסע הן נקראות לדגל, למשא.
מעניין לציין את הקשר שבין ‘משא’ לבין ‘נשיא’ שגם הוא ביטוי שחוזר רבות בפרשתנו. נשיא הוא לא רק אדם ‘נשוא פנים’, שזוכה לכיבודים שונים ופריווילגיות, אלא גם ובעיקר אדם המוכן לשאת בעול.
ואחרון לעניין הצבא. במפקד בני ישראל בתחילת במדבר נועד למנות את מניין ‘יוצאי הצבא’ בקרב המטות, השבטים, השונים.
יוצאי צבא לא במובן שאנחנו היינו מבינים: לא אדם שסיים את שירותו הצבאי, אלא אותם אלה שאינם משרתים בקודש ויכולים להתפנות למלאכות אחרות בהן ישרתו את הציבור, כמו למשל להתגייס לצבא על מנת להשתתף במלחמה.
‘יוצא צבא’ אם כן הוא מי שזכה לפטור מעבודת הקודש במשכן.
לסיום אני רוצה להציע לנו ללמוד משהו מן הסוגים השונים, המגוונים, של התייחסויות ל’עבודה’: אנחנו יכולים להבין את ה’עבודה’ כסוג של עבדות אבל מאידך אנחנו יכולים להבין אותה כסוג של שירות או שליחות מצד אחד, או מלאכה הנעשית מתוך בחירה מצד שני. האם אנחנו ‘משרתים בקודש’ או פשוט עושים את המוטל עלינו: נושאים בעול.