 מנשה קדישמן, עדר כבשים בנוף |
רגע לפני תום המסע, כאשר מחלחלת במשה ההכרה שאלוהים לא יענה לבקשותיו להתיר לו להיכנס לארץ המובטחת, משה כבר חושב על היום שאחרי, על המנהיג שיבוא אחריו. ההגדרה שהוא מציע לתפקידו של המנהיג עשויה לשמש השראה לחשיבה שלנו על מנהיגות גם היום, וממנה גוזר ‘האש קודש’ מחשבה שלו על אחריות ואמונה של כל אדם בפני עצמו. |
תשעים ושתים פעמים מופיע בתורה הביטוי: “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר” ועוד עשרות פעמים “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה”.
ורק פעם אחת ויחידה :
“וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה’ לֵאמֹר”
וזאת, בפתח הבקשה המופלאה של משה מאלוהים, כשהוא מגלה בפעם המי יודע כמה, שדינו נחרץ, ואינו עתיד להיכנס לארץ שאליה הלך במדבר במשך ארבעים שנה:
יִפְקֹד ה’ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:
אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם
וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם
וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם
וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם
וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
(במדבר כז’ טו-יז)
ופירושו המופלא לא פחות של ‘האש קודש'[1]
“וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה” –
‘לָהֶם’ – בעצמם ובקִרבם אין רועה,
רק אל קִרבם ואל פנימיות כל אחד ייכנס הרועה ויחזק אותם באמונתם בה’
ועל ידי זה גם את ישועתם יקרֵב.
[1]רבי קלונימוס קלמיש שפירא (האדמו”ר מפיאסצנה) שחי בגטו וורשה בתקופת הכיבוש הגרמני והמשיך לדרוש לקהל חסידיו במהלך המלחמה. הדרשות שנשא בפני חסידיו נמצאו לאחר המלחמה והתפרסמו בספר “אש קודש‘