מה הסיפור שלך? – דברים לפרשת ‘צַו’ ולשבת הגדול

פרשת צו מתארת את המעמד שבו עוטים על הכוהנים את בגדי השרד, בגדי הכהונה. פריט מסתורי במערכת בגדי הכהן הגדול הם הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים אותם שמים על החושן, התלוי בחזהו של הכהן הגדול. הפרשנים ייחסו לאוּרִים וְהַתֻּמִּים יכולת להשיב לשאלות שהופנו אל הכהן הגדול, בעיקר על ידי מנהיגים ושלוחי הציבור. הפירוש היווני מתבסס על צלילי המילים ומפרש את הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים כשילוב של אור ואמת. ליל הסדר מזמן להורים וילדים הזדמנות לשאול שאלות ולהשיב על שאלות בגילוי לב, כנות ופשטות, באופן שמהדהד את השאיפה ל’אור ואמת’ בתשובתו של הכהן הגדול לפונים אליו בשאלה.

‘אור ואמת’ הן המילים הלטיניות החקוקות בתחתית סמל אוניברסיטת יֶל, שנהֶגה על-ידי הנשיא הראשון, הכמר סטילס – Reverend Stiles. צמד המילים הללו לקוח מהפרשנות של חכמים על “האורים והתומים” שהיו חלק מלבושו של הכהן הגדול ובעזרתם הנחה את בני ישראל ומנהיגיהם בצמתים חשובים בחייהם.

פרשת צַו מפרטת את דיני עבודת הכוהנים בהקריבם את סוגי הקורבנות שפורטו בפרשת ויקרא: עולָה, מנחה, חטאת, אשָם ושלָמים. בתום מסירת הפרטים הללו, מצוּוה משה לכנס את כל העדה בפתח אוהל מועד ולהלביש את אהרון ובניו בבגדי הכהונה: מכנסיים, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד, חושן ומצנפת (האפוד, המעיל והחושן מייחדים את הכהן הגדול לעומת שאר הכוהנים) ¹.
על החושן מצוּוה משה לתת “את הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים” (ויקרא ח’ ח’).
מהם הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים? מה תפקידם?
בפרשת תצווה, בפירוט ההוראות לבניית המשכן ולהכנת בגדי הכהונה, נקשרת נוכחותם של האורים והתומים ל’מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’. וכך נאמר שם:
“וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה’ וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה’ תָּמִיד” (שמות כח’ ל’).
כפי שנוכל לראות, הסבר זה משאיר מקום רחב ופורה לפרשנות.
הפרשנים הסתמכו על הדוגמאות הספורות המופיעות במקרא – בעיקר בספרי הנביאים (יהושוע, שמואל ומלכים) – למצבים בהם נועצו מנהיגים ומלכים במשפט האוּרים וזכו לתשובה תמציתית אך מדוייקת, אם כי היו מקרים בודדים בהם נתקלו מנהיגים אלה בשתיקה רועמת (ידוע בפרט המקרה של שאול המבקש להתייעץ בהם לפני יציאתו לקרב בגלבוע, ובעקבות שתיקת האוּרים הוא פונה לבעלת האוב).
מן הדוגמאות הללו היו שהסיקו שהאורים והתומים הם פריטים ממשיים, בהם היה נעזר הכהן לקבל תשובות על שאלות שהופנו אליו – לדוגמה על-ידי כך שהיו מאירים באור כהה (לתשובה שלילית) או באור בהיר (לחיובית).
רש”י הציע שמדובר בגוויל עליו כתוב היה שם האלוהים שהוטמן בכפלי החושן, ובהשראתו היו מתקבלות תשובות לשאלות, תוך שימוש באבני החושן.
הרמב”ן לעומתו גורס שמדובר באבני החושן ממש, שאותיות החקוקות בהן היו מאירות ומצטרפות לתשובה שהיתה מתקבלת עבור שאלות שנשאלו, כמו לוח מקשים פעיל –המגיב לשאלה על-ידי הארת אותיות ברצף, בדומה לעיקרון של הסיאנס.
חכמי התלמוד משחזרים את מעמד הצגת השאלה בפני הכהן:
“כיצד שואלין? השואל – פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה (למערב)” בבלי יומא עג’ עא’) ואילו הרמב”ם בהלכות כלי המקדש² מציע גירסה מפורטת יותר ושונה במעט: “וכיצד שואלין? עומד הכהן ופניו לפני הארון והשואל מאחריו, פניו לאחרי הכהן ואומר השואל: ‘אעלה או לא אעלה’, ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו, ומיד רוח הקדש לובש את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראֶה הנבואה ‘עלה’ או ‘לא תעלה’ באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו, והכהן משיבו ואומר לו ‘עלה’ או ‘לא תעלה'”.

אני רוצה להציע שהאומץ לשאול הוא אחד העקרונות הבסיסיים של מסורת הלימוד שאנחנו חלק ממנה. בהקשר לסמיכות הזמן לחג הפסח, אני רוצה גם להציע שהדגש על השאלה, על איכות השאלה, על אופי השאלה, על הנימה שלה, הוא אחד הנושאים המרכזיים בהגדה של פסח, שכן האומץ לשאול היא אחד הביטויים המובהקים ביותר של היותנו בני חורין. ליל הסדר עוסק בעניין החירות באופנים שונים – באמצעות מנהג האכילה בהסבה, דרך שלבי הסעודה, המזכירה את המשתה הרומי, שנועד לבני חורין, ועד למצה שהיא אמנם לחם העוני, אבל גם לחם החירות, החַף מהצטעצעות ותחכום. המעמד המשמעותי שמעניקה ההגדה לשאלות ולשאלות הילדים בפרט, מצטרף לטעמי גם הוא לסמנני החירות של ההגדה.
שאלה היא ביטוי לחירות מחשבתית, ליכולת לחשוב באופן חופשי, חסר מעצורים ובלתי מקובע.
אחת השאלות ששואל מלאכִי בשם אלוהים בהפטרה לשבת הגדול, השבת הקודמת לפסח, היא: “היקבע אדם את אלוהים, כי אתם קובעים אותי?” (מלאכי ג’ח’)
במילים אחרות: הניסיון לקבוע, לקבֵע, להכניס לתבניות נתונות מראש – נידון לכישלון. הדרך להבין את דרכנו ולגבש את ייעודנו עוברת דרך האפשרות לקיים דו-שיח מתמשך של הצבת שאלות, בדיקת גבולות והצגת אתגרים.
סדר פסח מציב בפני ההורים את האתגר לאפשר לילדיהם לאתגֵר אותם בשאלות –שאלות שהתשובה עליהם אינה פשוטה או מובנת מאליה.
הילדים מוזמנים לשאול את ההורים: מה הסיפור שלכם? מה הסיפור שלנו? האם וכיצד הסיפור הזה רלוונטי עבורי היום? מה ממנו אני יכול לקחת? (או במילים אחרות: מה אתם רוצים ממני?)
ההפטרה המיוחדת ממלאכִי מסתיימת בפסוקים המסיימים את הספר ואת ספרי הנביאים כולם:
“הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה’ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם, פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.”
(מלאכי ג’ כג’-כד’). אפשר להבין ‘הֵשִׁיב’ מלשון להחזיר – החזיר את לבם, אבל אפשר גם להבינו, כפשוטו, מלשון להשיב תשובה: היום הגדול והנורא יתאפיין בכך שאבות ישיבו בפשטות, בישירות ובתום לב על השאלות (המאתגרות) של ילדיהם, והילדים מצידם ישיבו ברצון וּבכֵנות לשאלות הוריהם (האם נוכל לאתגר עצמנו בכך שנשאל את ילדינו שאלות המזמינות ומאפשרות תשובה כנה ובלתי מתחמקת?)
הגמרא אכן מפרשת את השם ‘אוּרִים וְתֻּמִּים’ כשייך לתחום הדיבור, הדו-שיח: אורים שמאירין את דבריהם, תומים שמשלימין את דבריהם (יומא עג’ ע”ב), ופירוש זה מהדהד בתרגום המקרא ליוונית שגורס: ‘התגלות ואמת’.
בהסתמך על תרגום זה מופיעות בסמל אוניברסיטת יֶיל, תחת המילים העבריות ‘אוּרִים וְתֻּמִּים’, המילים בלטינית ‘אור ואמת’.
אני מאחלת לכולנו בפסח זה את החירות והאומץ לשאול את עצמנו ואת זולתנו שאלות חדשות ונוקבות, שאלות המעוררות ומעודדות גילוי לב וכנות: אור ואמת.

¹ ואפשר לתהות כיצד מרגיש במעמד זה משה עצמו כאשר בגדי השרד, בגדי הכהונה, נמסרים לאהרון ולבניו ואילו הוא לובש את בגדיו הפשוטים ואין כל התחייחסות במעמד זה לבניו שלו!

²  רמב”ם הלכות כלי המקדש פרק י הלכה יא