לזכר עמי לבנה

דברי פרידה מעמי לבנה

אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:

הָיָה אִישׁ וּרְאוּ אֵינֶנּוּ עוֹד;

קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה,

וְצַר!                                            (ביאליק)

וצר – צר לנו מאוד.

עמי היה ממייסדי קהילת בבת עין וליווה את הקהילה בחמש עשרה שנותיה ביוזמות ובתפקידים שונים. לפני שנה בדיוק, לערב שבועות, הוא יזם ערב שירי חג וקציר עם יורם רותם. כמו כל דבר שעשה: הוא יזם, הוא קידם, הוא קישר, הוא הביא את הרעיון למימוש מוצלח. בשנים הראשונות הוא היה זה שהוביל את המאבק מול העירייה להקמת בית לקהילה. לאחרונה השתמשנו במכתבים שהוא כתב ופגישות שהוא יזם על מנת להוכיח שהמאבק שלנו התחיל לפני 12 שנה. לאחרונה הוביל את החשיבה על בית המדרש הקהילתי וגם לימד בו והצטרף שוב לוועד הקהילה.

בימים שחלפו מאז לכתו אני מגלה, אנחנו מגלים, שעמי נגע בכל אחת ואחד מאיתנו: בחיוך, במילה טובה, בעצה, במאור פנים, בהקשבה, בעזרה. כל אחד ואחת מאיתנו מרגישים שאיבדו משהו.

הוא יחסר לנו מאוד.

מנדלה לזכרו
ציירה אנמרי דיאמנט, חברת הקהילה, לזכרו של חברינו היקר, עמי, שהלך לעולמו והשאיר כאן הרבה אנשים בהלם, בגעגועים ובכאב רב. איש שהיה כולו זהב, אור ואהבה. יהיה זכרו ברוך.