בראשית

חוני המעגל המתפלל לגשם ונח הצדיק בדורותיו, שניהם מצאו דרך להיות מעורבים במציאות המתחוללת סביבם ובו בעת ליצור לעצמם מפלט מן המציאות הזו, שמאפשר להם לשמור על איזון פנימי וראייה בהירה. הצֹהַר אותו מצוּוֶה נח לפתוח בתיבה רומז על האפשרות לראות את האור גם כשהאסון והחשיכה סוגרים סביב. הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות, מתבסס על המשמעות של ‘תֵּבָה’ במובן מילה, ומסיק מכאן את החיוב לעשות  ‘צֹהַר לתֵּבָה’ במובן של להאיר את המילים היוצאות מפינו.

אברהם ניחן ביכולת לשאת את עיניו ולראות – לראות מעבר למה שנראה לעין, לראות מוצא במקום שנראה שאין, לראות את פני האנשים עוברי הדרך כפני מלאכים, שליחי האל, נושאי בשורה. עבור תושבי סדום, שאטמו את לבם ודלתותיהם מול המלאכים שבאו להתארח בעירם, המלאכים הפכו להיות נושאי בשורת פורענות. אולי אחד המלאכים שראה אברהם כחום היום בתחילת הפרשה הוא המלאך האוחז בידו ומראה לו את האיל הנאחז בסבך בסיפור העקידה בסוף הפרשה.

מיד עם הופעתה מצטיירת רבקה כנערה זריזה, החלטית ומכניסת אורחים. לצד אלה היא גם מגלה עוז רוח ואומץ  יוצא דופן כאשר היא נאותה לבקשתו של עבד אברהם לצאת מיד לדרך. לשאלת קרוביה היא משיבה נחרצות: אֵלֵךְ. לצד מעלותיה ניכרת בה גם הנכונות לצאת לדרך, אותה נכונות שגילה אברהם שתי פרשות קודם, בהיענותו לצו ‘לך לך’. רבנים חדשים שהוסמכו בהיברו יוניון קולג’ לאחרונה, מצהירים גם הם על נכונותם לצאת לדרך חדשה ולא סלולה.

לינוק משורש אחד – דבר תורה לפרשת תולדות

המאבק בין האחים על הבכורה ועל הבחירה נובע מהתחרות על אהבת ההורים והתגלגלותה באהבת האל. משפחות האבות אינן מתארות מצב אידאלי של משפחה מושלמת אלא להפך מעצימות את הפגמים והחולשות של ההורים ביחס לילדיהם ואת התחרות, הקנאה והאיבה שבין האחים. סיפורם של יצחק ורבקה חושפים את המציאות המורכבת המסתתרת מאחורי המשימה הבלתי אפשרית לאהוב את הילדים במידה שווה. היא מלמדת אותנו שמציאות החיים מכתיבה לנו אפשרויות שונות לאהבה ולעיתים גם העדפה של אחד האחים, הזקוק ליתר תשומת לב על מנת לגדול למלוא הפוטנציאל הטמון בו.

המאבק העיקש של יעקב עם עשו על הבכורה מוליד בו תעצומות נפש שיאפשרו לו להתמודד עם משימות החיים שעוד נכונו לו.

יעקב יושב האוהלים יוצא לדרך בעל כורחו, בורח מזעמו (המוצדק) של עשו אחיו על גניבת הברכה. הוא יוצא לדרך עם צידה מועטה בלבד, ובכל זאת, בתרמיל שאורזת לו אמו בחיפזון, תחת הצל של כעסו הנורא של עשו, היא אורזת גם מנה גדושה של אהבה ודאגה שתלווה את יעקב בדרכו מכאן והלאה. רבקה אינה יכולה להבטיח לו שהדרך תהיה קלה, אך היא יכולה להבטיח שהוא יוצא לעולם עם ‘אמון בסיסי’ – תחושה בסיסית שהמלאכים שנולדו מאהבת האם אליו ילוו אותו בדרכו ויישמרו את צעדיו.

פרשת ‘וישלח’ פוגשת את יעקב בדרכו חזרה לכנען. כאן, על סף הכניסה המחודשת לארץ הולדתו, במעבר היבוק, נחלץ יעקב מתבנית הבריחה שאפיינה את חייו עד כה. יעקב חוזר בגפו על מנת לפגוש במלאך ולהיאבק עמו כל הלילה. בתום אותו לילה יעקב זוכה לשם חדש, ישראל, השֺורה (הנאבק) עם אלוהים ואנשים. האומץ של יעקב להתייצב פנים מול פנים עם הצללים בעברו מכין את הקרקע למפגש המחודש עם עשו, המפתיע את יעקב ואותנו בסלחנות ובפייסנות אותה הוא מגלה כלפי אחיו, הגם שהמדרש המסורתי יוצר מגדרו להציגו כחורש רע. עוול דומה גורמת הפרשנות המסורתית לדמותה של דינה, בת יעקב ולאה, שהמדרש ובעקבותיו הפרשנים מציגים אותה כ’יצאנית’. קנאותם של אחיה ושתיקתו של אביה חוברים יחד לחסל סופית את סיכוייה לאהבה ולזוגיות. תוצאות הרות האסון של הנקמה בתושבי שכם מעיבים על חייה של משפחת יעקב, ורומזים על האסון הבא שיפקוד את המשפה, גם הוא פרי של קנאה ושתיקה.

פרשת וישב – בצִלו של יוסף

דמותו רבת הפנים של יוסף עומדת במרכזם של ‘סיפורי יוסף’ הנפתחים בפרשת ‘וישב’. אך לצד נפתולי חייו של יוסף הבן האהוב הנישא על אחיו, המושלך לבור, המשרת בבית שר מצרי, המושלך שוב אל הבור ומשם עולה לגדולה והופך משנה למלך מצרים, לצד סיפור הגדולה והמנהיגות הבלתי מעורערת של יוסף, צומח חרש מנהיג נוסף, מנהיג שעומד בקשר ישיר וקרוב יותר עם האחים, שהאב (יעקב) והאחים מקשיבים לו ונענים לעצותיו: יהודה. בשונה מיוסף שנועד מצעירותו לגדולה, מנהיגותו וכוחו של יהודה נובעים מהיכולת להודות בטעויות ובכשלים שהיה שותף להם או שהיה אחראי לגרימתם. על תמר כלתו שנקטה בתחבולה מסוכנת על מנת להציל את עתידה, הוא אומר, בכנות ובפשטות: ‘צדקה ממני’.

קפיצת האמונה – דברם לפרשת מקץ 

האומץ לראות בחלומות פרעה תמונה של מציאות דינמית, מעורבבת, בו זמנית, שבה השפע רומז על הרעב שיבוא בעקבותיו, ואילו הרזון מסמן את הפוטנציאל לשפע, הופך את יוסף ‘בעל החלומות’ לאיש של אמונה ולמנהיג הראוי לעמוד בראש הפירמידה המנהלית של מצרים. בד בבד עומד בפני יוסף האתגר לברר מחדש את יחסיו המורכבים עם אחיו, היורדים מצרימה לשבור שבר. יוסף נאלץ להתמודד עם זיכרונות העבר המודחקים ולהתעלות מעל לרגשות הכעס והנקם.

דינמיקה דומה לזו שפועלת בחלומות פרעה פועלת בבסיס המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בעניין הדלקת נרות החנוכה: האם האור הולך ופוחת או גדל ומתעצם? ההאם הנרות ‘מגרשים’ את החשיכה, או נותנים לה להשתלט שוב? ‘קפיצת האמונה’ שאנו מציינים בחנוכה מאפשרת לנו לראות תמונה מורכבת ובו-זמנית העומדת על הכרה בגודל משימות החיים העומדות מולנו, ולצידה האמונה בכוחנו להתמודד בהן ולהדליק מחדש את האש במנורה.